בנק הפועלים סניף אור יהודה נ' ליז שיווק וברכה בע"מ ואח'

החלטה

הנתבעים טוענים, בבקשת הרשות להגן, כנגד התביעה הכספית, שהוגשה בסד"מ ע"י בנק הפועלים (כ- 395,000 ₪), שתי טענות מרכזיות:

האחת, כי לא הומצאו להם כל המסמכים הנדרשים לצורך הכנת בקשת הרשות להגן.

השניה, כי הבנק הוא זה שעודד את נטילת האשראים, באופן בלתי אחראי.

הטענה הראשונה כבר נדונה והוכרעה ע"י הרשמת, שחקרה ודרשה בפרטי העניין.

לאחר החלטתה, הומצאו מסמכים, למעט אלה שביחס אליהם טוען הבנק התובע כי אינם קיימים.

בכך, לדעתי, הושלמה ההתייחסות הנדרשת והנחת המוצא צריכה להיות, כי על בסיס הנתונים הקיימים, היינו אלה המסמכים שהומצאו ואלה המסמכים שאינם בנמצא, מסוגלים הנתבעים להגיש בקשת רשות להגן, וכך עשו.

לפיכך, לשאלת המצאת או אי המצאת המסמכים, אין נפקות לשלב זה.

השאלה היחידה העומדת על הפרק היא, אם יש בטענה ולפיה העניק הבנק אשראים בצורה לא מבוקרת, כדי להוות בסיס למתן הרשות להגן.

טענה זו, לא נוסחה באופן כספי, היינו, הנתבעים לא פרטו איזה חלק מתוך האשראים שהוענקו להם, אינם ברי השבה, לאור מחדלו של הבנק.

אמירה סתמית בדבר קיומה של רשלנות או אשם תורם, בשיעור של 100%, אין די בה.

בעניין זה, הנני להפנות לת.א 103141/00 – בנק לאומי לישראל בע"מ ושם נאמר כך: "העובדה שייתכן ויוכח כי גם לבנק התובע היה אינטרס בעידוד ההשקעות ו/או טובת הנאה משלו, עדיין אין בכך כדי להפטיר כליל את הנתבעים מאחריותם". ובנוסף נאמר, כי הפרת חובת האמון מצד הבנק, לא עשויה להביא לשלילה מוחלטת של החבות, כי אם לניסוח של מידת האשם התורם.

בענייננו, ניסוח של מידת האשם התורם, היתה צריכה להיות מוגשת בצורה תחשיבית.

כיוון שהדבר לא נעשה, לדעתי, לא קיימת הגנה לכאורית ראויה.

דין הבקשה לדחיה.

לפנים משורת הדין ומתוקף הסמכות המסורה לי, תינתן הרשות להגן, בכפוף להפקדה כספית, במזומן, בגזברות, בסך של 220,000 ₪, זאת עד ליום 15.03.11.

יופקד הסכום במועד – תינתן הרשות להתגונן.

התצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה, והתיק יובא לפנַי לקביעת סדרים לשמיעת ראיות.

לא יופקד הסכום כפי שנקבע – תידחה בקשת הרשות להגן, והליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

התיק ייקבע בתז"פ ליום 01.04.11 – למעקב אחר הודעת ב"כ התובע, באשר לביצוע ההפקדה.